שאלות "קיטבג" של אבא

במהלך תקופה לא צפויה בה נשארתי בבית במשך היום (בעודי ממתין להתחיל עבודה חדשה), שמעתי את עצמי פונה לאשתי במגוון שאלות מוזרות ביותר, כמו למשל:

"האם להלביש אותם?"

"הוא נשמע מצוברח, האם ללכת אליו?"

"הוא עדיין לא אכל ארוחת צהריים, מה להאכיל אותו?"

"האם להחליף טיטול עכשיו?"

מה שעושה את השאלות הללו למוזרות הוא שבעקרון אין לי בעיה בסיטואציות אלו כאשר אני מטפל בתינוקות שלי לבד. לבד, אני מתנהל ומצליח בסדר גמור. אני משחק, מאכיל, מלביש בעצמי. אך ברגעים שאשתי נוכחת אני מוצא את עצמי נכנע למגוון דילמות הוריות, יומיומיות.

למה זה קורה, מדוע אני חש שהביטחון שלי פוחת כאשר אם ילדי נוכחת?

נראה לי שהדבר שיכול להסביר, אם כי באופן חלקי, הוא שבסיטואציה בה אנו חיים היא אמוּנָה על הטיפול היומיומי בהם. באופן כללי היא יודעת מה הם אכלו או עשו במהלך היום, כך שחלק ממני חש חובה למלא אחר ציפיותיה. אינני מתכוון לשבור שיגרות או דרכים מבוססות לעשיית דברים.

בתחילה, ביטחוני כהורה מתערער ובהמשך אני חווה את עצמי כמו מי שלא יודע מה ואיך לעשות או אף זה ככזה ששואל שאלות 'קיטבג' כאשר אשתי נמצאת בסביבה. אני לא מתכוון לכך, אך עדיין שומע את עצמי שואל את השאלות הללו! ובתגובה, אני משוכנע שאשתי חושבת: "הוא באמת שאל את זה?!!!"

מאיפה זה נובע? ברור לי שאני מעוניין להיות אב מעורב, פעיל ותומך בגידול ילדי, ואני מוצא את עצמי מתוסכל שכאשר אם ילדי בסביבה, מתערערות תחושת הביטחון ותפקודי כאב. עניין נוסף הוא שלמצב זה יש השלכות עבור שני ההורים, ערעור תחושת האמון בשני הצדדים.

פעם אחרת, כבדרך אגב, שמעתי שיחה בין שתי חברות. האחת מספרת לרעותה שהיא השאירה את בן זוגה עם רשימה ארוכה המפרטת בדיוק כיצד עליו לטפל בילדים בהעדרה. על אף ששתיהן צחקו, נימה של חשש נשמעה בקולה של הדוברת.

במישור אחר, לאחרונה נעשיתי ער לכל הפעמים בהן שמעתי, בחנויות/במפגשים חברתיים, גבר אומר "תשאל את אמא שלך", נוכח מה שנראה כבקשות שגרתיות.

אני סבור שאינני האב היחיד המפקפק ביכולת למלא את תפקידיו ומעשיו כאבא. אני מעריך שזה מסתכם בלהזכיר לעצמי שחשיבות התפקיד שלי כאב היא בדיוק כמו תפקיד האם – השונות העשויה להיות נוכח מחויבויות לעבודה, זמן, או אפילו שונות אישיותית – אך אני בעל חשיבות לילדי ומעורבותי ומעשי כאב צריכים לשקף זאת.

עבורי, מצאתי שיש לי ברירה. זוהי ברירה לצאת ולמלא את תפקידי כאבא, להיות מכוונן במעשים ובהחלטות שאני מקבל כאבא.

עדיין יהיו הבדלים בדרכי ההורות בין אשתי לביני, אבל זה בסדר, משום, שאחרי הכל, ההחלטות אותן אני כהורה אינן רעות – הן רק שונות.

השתתפותי והמעורבות הפעילה שלי בקבלת החלטות מאפשרת לילדי מגוון נקודות התייחסות ומסייעת לי לפתח את הקשר עמם, יותר מאשר היותי בעמדת בייביסיטר ייחודי המסייע לאמא לאכוף את הדרך ההורית שלה.

אני יודע שאני חש טוב יותר כאבא כאשר אני בוחר להתייצב ולקבל החלטות נדרשות, ממלא את תפקידי כהורה ללא קשר לנוכחותה של אמם (או כל אחד אחר).

מה שעוד מעודד אותי, הינה ההכרה בכך שבכדי להשיג מעורבות פעילה לא נדרש שינוי קיצוני או להמציא מחדש את החלק שלי. בבסיס, מדובר בלהזכיר לעצמי להיות בטוח בתפקידי כהורה, ובטוח בקשר שלי עם ילדי.

מצאתי גם שבמקומות בהם אני משקיע מעט זמן מחשבה אודות הדרך בה אני רוצה להיות הורה מיטיב לילדי, מסייעת לי לדעת מה לעשות בתגובה לסיטואציות.

חלק מלהיות אבא טוב כולל גם להיות מודע לדברים שאנו יכולים לעשות, מודע לכוחות שלנו וליכולתנו – ואז לבחור לפעול עמם. אני סבור שבמעורבות אקטיבית זו אני יכול לראות כיצד אני בונה יחסים עם ילדי ובונה תחושת בטחון באבהותי.

#אבהות #ביטחון #שאלותקיטבג #חממהלאבות #אבאמא